שירביט חברה לביטוח בע"מ נ' רחמנוב - פסקדין

פסק דין

1. תביעת שיבוב בגין תאונת דרכים מיום 16.9.05 בשעת בוקר, בצומת הרחובות לח"י וחרותנו בתל-אביב.

הנהג ברכב שבוטח על ידי התובעת (להלן: הנהג) טוען שעמד לפני רמזור אדום, בנתיב השמאלי, כשלימינו עמדה משאית הגרר של הנתבע. הוא טוען כי לאחר שהאור ברמזור התחלף, וכלי הרכב חצו את הצומת, החלה המשאית לסטות שמאלה אל נתיבו. הנהג העיד כי כשהבחין בכך הוא בלם ואף ניסה לברוח שמאלה, ותוך כך עלה במקצת על אי-תנועה שלשמאלו, אך המשאית נצמדה אליו וגרמה לרכבו את הנזקים שנראים בתצלומים ת/ 1.

הנהג כופר בטענת הנתבע, כי הוא איבד שליטה ברכבו. לדבריו, הוא אך החל בנסיעה, לאחר שהאור ברמזור התחלף מאדום לירוק, ועל כן אין בסיס לטענה כי איבד שליטה ברכבו.

2.מטעם התובעת העיד אף מר מיכאל פרידמן שישב לצד הנהג ומסר גירסה דומה.

לשאלה אם נכון שהנהג איבד שליטה ברכבו, וכתוצאה מכך התנגש במשאית, השיב העד: "לא. הוא לא איבד שליטה. פגענו באי-תנועה רק אחרי שניסה לברוח מהפגיעה של המשאית" (בעמ' 3 לפר').

3.הנתבע טען כי התאונה לא אירעה לאחר ששני כלי הרכב המתינו לפני רמזור אדום וחידשו את נסיעתם כשהתחלף האור ברמזור, אלא: הנתבע נסע היישר בנתיב הימני בכביש ושמע מאחוריו רעש של חריקת צמיגים. כשהתבונן במראה לאחור הוא ראה - במרחק של 50 - 60 מטרים מאחוריו - את רכב הנהג, כשהוא מאבד שליטה, עולה על אי התנועה שלשמאלו ויורד בחזרה לכביש, ושוב עולה על אי התנועה וחוזר ויורד לכביש, ואז התנגש רכב הנהג במשאית, באופן שהגלגל הימני-קדמי שלו נכנס מתחת למשאית. לדבריו, הפגיעה הקשה בדלת הימנית-קדמית של רכב הנהג נגרמה לאחר שהמשטרה דרשה לפנות את הכביש, והנתבע התקדם עם משאיתו, ואז פגע החלק השמאלי-אחורי של המשאית בדלת הקדמית-ימנית של רכב הנהג.

יש לציין כי גירסה זו של הנתבע לא הועלתה בכתב ההגנה ואף לא בהודעתו לחברת הביטוח, המסמך נ/ 1. בהודעה נ/ 1 נאמר: "אני נסעתי בכביש ישר, ורכב צד ג', שנסע קצת אחרי, נכנס ברכבי וגרם נזק לרכב. צד ג' (הוא) נכנס לשוליים, וביציאה נכנס לרכבי באמצע הרכב. אצלי אין שום נזק". בכתב ההגנה נאמר כי הנהג איבד שליטה ברכבו ופגע עם חלקו הקדמי-ימני במתקן ההרמה שבחלק השמאלי-אמצעי של המשאית. עוד נאמר בכתב ההגנה, כי לאחר שהנתבע הבחין באובדן השליטה ברכב הנהג, הוא עצר את המשאית, באופן שבעת התאונה היתה המשאית בעצירה.

4.רק במהלך עדותו של הנתבע בבית המשפט הסתבר כי אותו אירוע של אובדן השליטה הנטען, לגבי רכב הנהג, אירע, לטענת הנתבע, במרחק של 50 - 60 מטרים מאחוריו.

אם כך, נשאל הנתבע, מדוע לא המשיך בנסיעתו קדימה, דבר שהיה מונע התנגשות בין המשאית שלו לבין הרכב, אשר לטענתו איבד שליטה במרחק כזה מאחוריו. בהיות הכביש לפניו פנוי - מדוע לא המשיך בנסיעה קדימה?

הנתבע השיב כי במצב כזה הנהג אינו יודע מה לעשות, וכי "חשבתי שאולי הוא יסע ישר, ואני אפריע לו" (בעמ' 6 לפר').

5.אני מעדיפה את גירסת הנהג והעד על פני גירסת הנתבע.

גירסת הנתבע בדבר האופן שבו איבד הנהג שליטה ברכבו, תוך שהוא עולה ויורד מאי-התנועה פעמיים; ובמיוחד גירסתו כי הדבר אירע במרחק של 50 - 60 מטרים מאחורי המשאית; היא גירסה כבושה, שלא הועלתה בהודעת הנתבע נ/ 1 ולא בכתב ההגנה.

גירסה זו אינה סבירה ואינה אמינה. לו היתה אמיתית, הדעת נותנת שנהג המשאית ימשיך בנסיעתו קדימה, כשהכביש לפניו פנוי. אין זה סביר שיעצור ו"ימתין" עד שהרכב ללא שליטה יתנגש במשאית.

אני מעדיפה את עדות הנהג והעד, כי התאונה אירעה לאחר ששני כלי הרכב המתינו ברמזור והחלו בנסיעתם, וכי הנתבע סטה לנתיבו של הנהג.

6.על כן אני מקבלת את התביעה.

אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובעת את סכום התביעה: 16,785 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה: 26.11.10, ועד לתשלום בפועל.

עוד ישלם הנתבע לתובעת את הוצאות המשפט, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הוצאתן ועד לתשלום בפועל.

עוד ישלם הנתבע לתובעת שכ"ט עו"ד בסך 2,000 ₪; וכן יישא בהוצאות עדי התובעת כפי שנפסקו (בסך 500 ₪, לשני העדים).

שני הסכומים הללו (בסך 2,500 ₪) יישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל.